האמונות והדעות, מאמר השני; אחדות י״בHaEmunot veHaDeot, [Treatise II] The Unity of the Creator 12
א׳ואומר על הפועל כי הבורא יתברך, אף על פי שאנחנו קוראים אותו עושה ופועל, לא יתכן ענינים בזה מוגשם; והוא שהפועל על המוגשם לא יוכל לפעול בזולתו עד שיפעל בנפשו, וינוע תחלה ואחר כן יניע, והוא ית' יחפוץ ויהיה הדבר, וזה דרך פעלו תמים. ועוד כי כל פועל מוגשם, צריך אל חומר יעשה בו, ואל מקום וזמן שיעשה בשם, ואל כלי שיפעל בו; וכל זה מרומם ממנו. כאשר בארנו. וזה אשר נמצא בספרים זוכרים מקצת הפעלים הדבר והפכו, או מקצתם בדבר לא הפכו, כלו מושב אל שהוא כשחפץ לחדש דבר ימציאנו בלי שיפגעהו מעשה ולא משוש. ובשער הבריאה אמרו בדבר והפכו, ויעש אלהים, וישבת. וכאשר "ויעש" איננו בתנועה ולא ביגיעה; אבל הוא המציא הדבר המחודש, כן בלי ספק "וישבת" לא מתנועה ולא מיגיעה, אבל הוא עזיבת המציא הדבר המחודש. ואף על פי שאמרו וינח, איננו דבר יותר מעזיבת החדוש והבריאה. ובשער הנבואה אמרו וידבר י"י. וענין הדבור שהוא ברא דבור, הגיע באויר אל שמע הנביא, או העם. והפך הדבור מה שאמרו (ישעיה מ"ב י"ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק. וענין החרישות הזאת המתנה ואריכות. כי לשון הערב מספרת עליו ספוד הדבור כפי סברתינו, ואינה מספרת עליו החרישות ולא בסברא, וכאשר נוציא כמו החשיתי אל הפרוש, יתברר מה שזכרנוהו וספרנוהו בתחלת הדברים באריכות. ובהצלת הברואים מענין שמצער אותם קוראים אותו זכירה, שאמרו (בראשית ח' א') ויזכר אלהים את נח. (שם ל' כ"ב) ויזכר אלהים את רחל והדומה לזה. ואמרו בשתי הלשונות זכירה, ולא ספרה עליו אחת מהן הפך הזכירה אשר היא השכחה בעזב ההצלה. אך רוב מה שהם אומרים (איכה ב' א') ולא זכר הדום רגליו. והטובה והרחמים, נאמרים עליו בשם אל רחום וחנון. והנקמה והעונש, נאמרים עליו בשם אל קנוא ונוקם. ואלה הענינים גם כן שהיה על הברואים, כאשר אמר (נחום ב' ב') נוקם י"י לצריו ונוטר הוא לאויביו. ואמר (דברים ז' ט') שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור. וכל אשר בא מאלה השמות ענינם שב אל הברואים. וזה הוא ההפרש בין שמות העצם ושמות הפעלים וכאשר בארנו בפרוש ואלה שמות. - ועל הנפעל אין חושבים שמאומה מההפעלות נופל על הבורא כי אם הראות בלבד. וצריך שאבאר עוד שהראות אינה נופלת עליו, והוא, שהדברים אינם נראים כי אם במראים הנראים בשטחיהם, המיוחסים אל הארבעה טבעים, ומתחברים עם הכחות אשר בראות העין ממיניהם באמצעות האויר ויראו, אך הבורא מן השקר שיחשוב עליו חושב שיש בו מאומה מן המקרים, אין שלטון לראות על השגתו. והנה אתה רואה, אי אפשר למחשבות לדמותו ולציירו בהם, ואיך יהיה דרך לראות אליו? וכבר בלבל דעת קצת בני אדם ענין משה רבינו, איך שאל מאלהיו (שמות ל"ב) הראני נא את כבודך, והוסיף להם בלבול תשובתו: לא תוכל לראות את פני כל לא יראני האדם וחי, ונכפל בלבולם באמרו: וראית את אחורי ופני לא יראו:
1
ב׳ואומר בגלות כל זה ובארו, כי יש לבורא אור בראהו, והראהו לנביאים להיות ראיה להם כל דברי הנבואה אשר ישמיעום הם מאת הבורא, וכאשר יראה אותו אחד מהם אומר ראיתי כבוד י"י. ויש שאומר ראיתי את י"י, על דרך ההסתר. וכבר ידעת כי משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמר עליהם בתחלה (שם כ"ד י') ויראו את אלהי ישראל. ופרשו אחר כן (שם שם י"ז) ומראה כבוד י"י כאש אוכלת בראש ההר; אבל כשהם רואים האור ההוא, אינם יכולים להסתכל בו מרוב כחו ובהירותו, ומי שמסתכל תתפרד הרכבתו ויפרח רוחו, כמו שאמר (שם י"ט כ"א) פן יהרסו אל י"י לראות ונפל ממנו רב. ושאל משה רבינו שיחזקהו הבורא להסתכל באור ההוא, והשיבו כי תחלת האור ההוא עצומה, לא תוכל לראותה ולא להסתכל בה, שלא ימות, אך יסך עליו בענן או במה שדומה לו, עד שיעבור תחלת האור הוא, מפני שחזק כל דבר נוגה בהתחלתו, כמו שאמר (שם ל"ג כ"ב) ושכותי כפי עליך עד עברי. וכאשר עבר תחלת האור, גלה מעל משה הדבר הסוכך עד שהסתכל באחריתו, כאשר אומר (שם שם כ"ח) והסירות את כפי וראית את אחורי. אבל הבורא עצמו לא יתכן שיראה אותו אחד מהם, כי זה מדרך השקר:
2